ע"פ 7097/08

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שהרשיע את המערער, דודה של המתלוננת הקטינה, בביצוע עבירת מין במשפחה ובחסר ישע. מהעובדות עולה כי המתלוננת, אז בת 15, הגיעה לביתו של המערער כדי לנקות אותו לקראת שובה של אשתו מבית החולים לאחר הלידה. המערער תקף את המתלוננת מינית וזו הדחיקה את האירוע במשך כ-12 שנים בשל מצבה הבריאותי הרעוע של אמה ועל מנת שלא לפגוע במרקם המשפחתי עד שבסופו של דבר הגישה תלונה. המערער הכחיש את הטענות וטען כי מדובר בתלונת שווא המונעת מסכסוך משפחתי על רקע כספי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער וגזר עליו 10 שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי, והורה לו לשלם למתלונן פיצויים בסך 100,000 ₪. המערער ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. הערעור נסוב בעיקרו סביב שתי טענות עיקריות: האחת, כי יש לבטל את ההרשעה מאחר שהעבירה התיישנה; ושנית, שההרשעה אינה מוצדקת והעונש מוגזם. באשר לטענה הראשונה, קבע בית המשפט כי העבירה לא התיישנה וחל עליה תיקון משנת 1996 אשר האריך את תקופת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים. התיקון נחקק בתוך תקופת ההתיישנות של 10 שנים על העבירה וכך חל על המקרה הנוכחי. אשר לטענה השנייה, קבע בית המשפט כי ההרשעה מוצדקת נוכח הראיות והעדויות המהימנות נגד המערער. יתר על כן, העונש היה מידתי ולא יכול להיחשב מופרז, במיוחד בהתחשב בהיעדר החרטה שהפגין המערער ובקשיים התפקודיים שחווה הקורבן. בסופו של דבר נדחה הערעור, ופסק הדין וגזר דינו של בית המשפט המחוזי אושרו. השופט נ' הנדל נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' א' לוי והשופטת א' ארבל.