עמ"ש 28901-03-17

תקציר

פסק הדין דן בסיווגו של צו הורות כמכונן או הצהרתי ביחס לזוגות חד מיניים והזרעה מלאכותית. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטת עפרה ורבנר, יחד עם השופטת חננאל שרעבי, סיווגה את צו ההורות כצו מכונן. משמעות הדבר היא כי הצו קובע את מעמדו המשפטי של בן זוג כהורה, שבלעדיו בן זוגה של האם הגנטית לא היה מוגדר כהורה. סיווג זה אינו סמנטי בלבד אלא בעל השלכות חשובות על זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים המעורבים. צו ההורות, בהיותו מכונן, מחייב בחינה של כל השלכותיו והפעלת שיקול דעת שיפוטי. ניתן להחיל אותה רטרואקטיבית מיום לידת הילד, במידת הצורך, לאחר התחשבות בנסיבות כגון קיומה של מערכת יחסים, קבלת החלטות משותפת וטובת הילד. השופט ורבנר הדגיש את הצורך בזהירות בקביעת הורות לא-גנטית כדי למנוע ניצול מוסרי או חברתי. מנגד, השופטת סארי ג'יוסי-עבד, בחוות דעתה החולקת, טענה כי יש לסווג את צו ההורות כהצהרתי. היא הדגישה כי מרגע שהצו ניתן וחל רטרואקטיבית מיום הלידה, אין צורך להבחין בין מקרה זה לבין מקרה של הורות טבעית/גנטית. לדברי השופטת ג'יוסי-עבד, סיווג הצו כהצהרתי תורם לנורמליזציה ונותן משקל רב יותר להורות חברתית מאשר להורות ביולוגית, מה גם שזוגות חד-מיניים אינם יכולים להביא לעולם ילד עם קשר גנטי לשני בני הזוג. בסופו של דבר, החלטת הרוב סיווגה את צו ההורות כמכונן, אך השופטים הסכימו כי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין המקורי של בית משפט קמא תישאר על כנה, בתוספת כי צו ההורות תקף מיום הלידה במקרה ספציפי זה. פסק הדין התייחס בקצרה גם לסוגיית האפליה בהליך הרישום בלשכת מרשם האוכלוסין, וציין כי לא צריך להיות הבדל ביחס בין זוגות חד מיניים לזוגות הטרוסקסואלים.