רע"א 4075/99

תקציר

המבקשים, שבבעלותם נכס המשועבד כבטוחה לבנק, פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה שיאסור על הבנק לבצע שעבוד על הנכס. המבקשים טענו כי השעבוד נועד להבטיח רק את חובותיהם האישיים ולא את חובות החברות שלהם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והוביל את המבקשים לערער ישירות לבית המשפט העליון. לאחר עיון בהסכם המשכון, הגיע השופט י' זפט למסקנה כי סיכויי הצלחת המבקשים נמוכים, שכן מלשון השטר עולה כי השעבוד נועד גם להבטחת חובות החברות. זאת ועוד, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי עיכוב ההוצאה לפועל לא יפגע בעמדת הבנק, במיוחד בהתחשב בחוב המצטבר ובשעבודים הקיימים על הנכס על ידי נושים אחרים. גם טענת המבקשים כי לא קיבלו הודעה מסודרת על ההוצאה לפועל נדחתה, שכן מעשיהם לאחר מכן העידו על מודעות להליך. משכך, דחה השופט זפט את בקשת רשות הערעור והטיל על המבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקל, שישולם לבנק.