ע"פ 1666-11-07

תקציר

המערער הורשע בבית משפט השלום בפתח תקווה בקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באמצעות איומים ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר. בכתב האישום נטען כי המערער קשר קשר עם אדם אחר לסחוט 100,000 ש"ח מגב' דרורית ורטהיים באמצעות איומים והנחת מכתבי איום על רכבה ומדרגות משרדה. השוטרים תפסו את המערער מרים לבנה שמתחתיה הוסתרו כספי הסחיטה. המערער טען כי לא הייתה לו כל מעורבות בסחיטה ורק הרים את הלבנה כדי לשבת עליה תוך כדי נסיעה בטרמפים. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך ראיות נסיבתיות, וקבע כי גרסתו לאירועים אינה סבירה. המערער ערער על הכרעת הדין וגזר הדין, ובית המשפט פסק לטובתו. השופטים הסכימו כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. בעוד שהראיות הנסיבתיות הצביעו על מעורבותו של המערער בעבירה, השופטים לא השתכנעו מכך שבית משפט קמא דחה את עדותו של המערער כבלתי סבירה, וקבע כי גרסתו לאירועים הוסברה באופן סביר ועלתה בקנה אחד עם הראיות. יתר על כן, השופטים ציינו כי הסוחט שעמד מאחורי מזימת הסחיטה מעולם לא נתפס, והטילו ספק במעורבותו הנטענת של המערער. השופט אוהד הדגיש את הסכנה שבהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות ואת הצורך לבחון היטב ראיות כאלה כדי להימנע מהרשעה שלא כדין של אדם חף מפשע. השופט פינקלשטיין עמד על תיאוריית "המדרון החלקלק" ביחס לראיות נסיבתיות ועל הצורך בזהירות כדי להימנע מהרשעות שגויות. שני השופטים הסכימו כי הספק צריך להיטיב עם המערער, ולכן הערעור התקבל, והמערער זוכה.