רע"פ 1864/22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי בקשות כאלה נענות רק במקרים נדירים הנוגעים לסוגיות משפטיות מהותיות או לחריגות משמעותיות מנוהלי הענישה המקובלים. המבקש לא הציג נסיבות חריגות המצדיקות את הערעור, כגון עיוות דין או שאלה משפטית חריגה. בית המשפט הדגיש את ההנחיות השיפוטיות בנוגע להפעלת מאסר על תנאי, וציין כי מאסר על תנאי הוא בדרך כלל מצטבר אלא אם כן מוצדק אחרת, בעוד חריגים, כמו הארכת עונש ללא הפעלה, מחמירים וחלים רק בתנאים ספציפיים: לא הוטל עונש מאסר חדש והיותו ההרשעה הראשונה בעבירה נוספת. במקרה זה, המבקש, שהורשע ונידון למאסר בגין כניסה חמישית לישראל שלא כדין והחזקת רכוש החשוד כגנוב, לא עמד בקריטריונים אלה. בית המשפט ציין כי בית משפט השלום שקל באופן בלתי סביר את הנימוקים לאי הפעלת המאסר על תנאי, ובסופו של דבר מצא כי אין מקום לכך. תקופות המאסר הקודמות של המבקש לא הרתיעו את התנהגותו העבריינית. על אף שההחלטה הביאה להחלה מקבילה של עונש המאסר על תנאי, ובכך הקלה בכללותה, היא עלתה בקנה אחד עם מאמצי ההקלה של בית משפט קמא ולא גרמה לו עוול. גזר הדין נחתם סופית עם הנחיות לתחילת תקופת המאסר של המבקש, דבר המעיד על סיום ההליך השיפוטי.