עמ"נ 48519-04-24

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של אזרח ישראלי ובן זוגו הזר על כך שהאחרון יקבל אזרחות ישראלית באמצעות מערכת היחסים ביניהם, בשל היעדר ראיות מספיקות לקשר זוגי כן ואמיתי. החלטת הרשות, שהתבססה על ראיונות וראיות מנהליות, קבעה כי הצהרותיהם הסותרות של בני הזוג ותנאי החיים הנפרדים לא הוכיחו קשר כנה. ערכאת הערעור מסכימה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה, במיוחד כאשר האזרח ישן בבית נפרד מבן זוגו במשך שנים. בעוד שמערכת היחסים בין בני זוג יכולה להשתנות, קשר זוגי צריך לכלול שיתוף פעולה וקשר יציב, דבר שאינו בא לידי ביטוי כאן. פסק הדין מתייחס גם לילד שנולד לאזרחית הישראלית על ידי אישה אחרת במהלך הקשר הנטען, ורואה בכך חיזוק למסקנה כי הקשר אינו אמיתי. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו לבחון מחדש את חומר הראיות אלא לוודא שפסק דינה של ערכאת הערעור היה סביר, וכך הוא מוצא. משכך, הערעור נדחה, הסעד הזמני של המערערים בטל, ועליהם לעזוב את ישראל עד למועד שנקבע. כן חויבו המערערים בתשלום הוצאות לרשות.