עע"מ 7271/20

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשתו של המערער למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. המערערת, תושבת האזור, התגוררה לכאורה בישראל משנת 1997, אז הייתה נשואה לאזרח ישראלי שכבר היה נשוי. בשנת 2008 התגרש בעלה מאשתו הראשונה והמערערת קיבלה היתרי שהייה שונים, לרבות כבת זוגו של תושב ישראל. עם זאת, בסביבות השנים 2017-2018 נישא בעלה של המערערת לאישה אחרת, ובכך הפך את המערער לקורבן של נישואים ביגמיים. המערערת הגישה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, אשר נדחתה בשל נישואיו הביגמיים של בעלה. החלטה זו בוטלה חלקית על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי יש להאריך את רישיון השהייה שלה עד שבנה הצעיר יגיע לגיל 18. הערעור הנוכחי מתמקד בכך שההחלטה לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. המערערת הייתה האישה הראשונה, שלא ידעה על הנישואין הביגמיים והתנגדה להם, וקורבן למעשיו של בעלה. יתר על כן, היא חיה בישראל שנים רבות, נפרדה מבעלה, ולא היה לה עניין לקיים איתו מערכת יחסים. בית המשפט גם לא צריך להתעלם מכך שטענות הבעל בדבר קשר מתמשך עם המערערת היו ככל הנראה שקריות ונבעו מהאינטרס שלו לשמור על מעמדה המשפטי. בית המשפט המליץ להחזיר את התיק לוועדה ההומניטרית לבחינה מחודשת, בהתחשב במכלול הנסיבות הללו, מה גם שהמערער הוא הקורבן ולא התוקף. הוועדה הונחתה לשקול מחדש את הנושא ביסודיות ולתת משקל משמעותי למצבה המורכב של המערערת, תוך ציון הצורך להיאבק בנישואים ביגמיים. בא כוח המערער ימציא כתבי טענות ומסמכים נוספים שיסייעו לתהליך קבלת ההחלטות בוועדה. עד לקבלת החלטה חדשה, יכולה המערערת להישאר בישראל מבלי שיינקטו נגדה צעדי אכיפה. לפיכך הערעור מתקבל, וההחלטה מתקבלת בהתאם.