ע"ו 33874-11-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית לדחות דיון בבקשתו של חולה נפש המאושפז בכפייה לחופשה. הוועדה ביקשה לדחות את הדיון בכמעט חודשיים כדי לקבל את חוות הדעת של הפרקליטות ושל נפגע העבירה. המערער טען כי הדבר אינו סביר, ובית המשפט נעתר לכך. השופט קבע כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה בכך שלא הפעילה את סמכותה על פי החוק החל, שאינו מחייב את הוועדה לקבל את עמדת הנפגע במקרים כמו זה. יתר על כן, הוועדה לא הייתה צריכה להמתין לתשובת הפרקליטות טרם קבלת החלטתה, שכן התייחסותם אינה חובה אלא אם כן נשקפת מהמטופל סיכון בינוני או גבוה, מה שלא היה המקרה כאן. השופט הדגיש כי יש להתחשב בזכויותיהם ובאינטרסים של חולי נפש וכי דחיית הדיון על ידי הוועדה הייתה מוגזמת ובלתי סבירה, במיוחד לאור רמת הסיכון הנמוכה של החולה. לפיכך התקבל הערר, והוועדה נדרשה לקיים דיון בתוך שבעה ימים כדי לדון בבקשת המטופל לחופשה מבלי לעכב את הליך קבלת תשובות הפרקליטות או נפגע העבירה. עוד צוין בפסק הדין כי ההחלטה צריכה להתבסס על החומר המצוי במועד הדיון וכי יש להעניק למטופל, אם בכלל, חופשה למספר שעות ובתנאים מחמירים האוסרים עליו ליצור קשר עם המתלונן או להגיע לאזורים ספציפיים. פסק הדין נועד לאזן בין הזכויות וההגנות של הפרט והחברה הלוקה בנפשו, ולהבטיח כי הוועדה תפעיל את שיקול דעתה באופן סביר ובהתאם לחוק.