ע"א 4374/98

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט סוגיות הקשורות לחלוקת נכסים וחובות בין בני זוג לפי דיני פשיטת רגל. ההתמקדות העיקרית הייתה בשאלה האם יש לכלול נכסים על שם בן זוגו של פושט הרגל בעיזבון פשיטת הרגל והאם יש לחלוק חובות. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור מאחר שלא הוכחה חזקת חלוקת הנכסים בין בני הזוג. הוכח כי הבעל העביר את הבעלות על נכסים מסוימים, כמו דירה וכלי רכב, לאשתו הרבה לפני פשיטת הרגל. בית המשפט כיבד את כוונתם של בני הזוג לשמור על בעלות נפרדת, והכיר באוטונומיה שלהם בהסדרי רכוש. המשפט האנגלי, אליו התייחסנו, תומך ברעיון ההפרדה הרכושית כאשר הוא משקף את כוונות בני הזוג. בית המשפט מתח ביקורת על הערכאה הנמוכה יותר על כך שהשתמשה באופן לא ראוי בעקרונות דיני המשפחה כדי להכריע בסוגיות של פשיטת רגל. היא הדגישה כי חזקת השיתוף נועדה להגן על זכויותיו של אחד מבני הזוג במערכת היחסים הפנימית, ולא להיטיב עם הנושים. באשר לחובות, ציין בית המשפט כי הנאמן טעה במתן צו הצהרתי לחלוקת חובות מבלי לבסס כראוי את טיבם. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בוטל, ואישר כי האישה אינה אחראית לחובות הבעל או לנכסים שבמחלוקת, ונפסקו הוצאות למערער.