ע"א 68544-03-16

תקציר

הערעור נדחה משום שזיהוי המקרקעין התבסס על הודאת המערער. המערערת אינה יכולה בעת ובעונה אחת לטעון לסמכות בלתי חוזרת על המקרקעין ולתבוע מהמשיב פיצויים ובה בעת לטעון כי למשיב אין זכות במקרקעין. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעות העובדתיות בדבר זיהוי הקרקע. באשר לטענת הרישיון המשתמע למקרקעין, הפנה בית המשפט לפסקי דין קודמים שקבעו כי לא ייווצר רישיון מכללא למקרקעי ציבור, וכי אל לו לבית המשפט להנציח פלישה למקרקעי ציבור. למעט במקרים נדירים ביותר, בית המשפט תמיד יצדד בסמכות לפנות פולשים. מאחר שבית המשפט לא הכריע אם המערער הוא בעל רישיון מכללא, ולא נקבעו העובדות הדרושות להחלטה זו, נדחה הערעור ושאלות אלה יוכרעו במשפט נפרד. בנוסף, בקשתו של המערער לדיור חלופי לאחר ההפקעה נדחתה מאחר שהבנייה הייתה בלתי חוקית ולמערער לא הייתה זכות חוקית בקרקע. כל טענות המערערת בעניין הפיצויים יידונו במשפט התביעה הנפרד. ככלל, לא נמצאו טעמים להתערב בהחלטות בית המשפט, והערעור נדחה מהטעמים שצוינו לעיל.