ת"א 47946-03-17

תקציר

הסכסוך בין התובעים, שהיו בעלי דירת הקרקע, לבין הנתבעים, שהחזיקו בדירה בקומה השנייה מעל דירת התובעים בבית משותף, נסב סביב זכויות בנייה ותוספות בנייה. התובעים טענו כי הנתבעים גזלו מהם את זכויות הבנייה, הרחיבו את דירתם ללא הסכמתם ומנעו מהם את השימוש במרפסת הגג. הם תבעו פיצוי של 540 אלף שקל. הנתבעים טענו כי ההרחבה הוסכמה וכי התובעים גם הרחיבו את דירתם בעבר. הם הגישו תביעה נגדית על סך 844,916 שקל, בטענה כי התובעים שיבשו את הליכי הבנייה שלהם, גרמו לעיכובים וסיפחו רכוש משותף שלא כדין. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את זכויות הבנייה ויקבע את שווי שטחי הגג ודירת הקרקע. המומחה דיווח כי לנתבעים הייתה זכות לבנות על הגג, ואילו לתובעים היו זכויות בנייה במרתף אך הם לא מימשו אותן. המומחה הציע חלוקת זכויות בנייה ללא תשלומי איזון, תוך התחשבות בבנייה בפועל ובמורכבות ניצול זכויות המרתף. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, וציין כי זכויותיהם של התובעים במרתף הן בעלות ערך כלכלי ויש לשאוף להן ביטוי בשווי רכושם. בית המשפט דחה את טענתם העיקרית של התובעים, בקובעו כי הנתבעים לא גזלו את זכויות הבנייה שלהם, ובמקום זאת התובעים לא מימשו את זכויותיהם במרתף. אשר לתביעה שכנגד, בית המשפט פסק לנתבעים סך של 574,674 ₪ בגין ניצול זכויות הבנייה על ידי התובעים, וקבע כי סכום זה מאזן את זכויות התובעים במרתף. עם זאת, בית המשפט דחה סכומי תביעה נגדית אחרים, לרבות סכומים בגין עיכובים בבנייה והוצאות מיותרות, שכן התובעים שכנגד (הנתבעים) לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם. עם זאת, בית המשפט פסק לנתבעים פיצוי לא ממוני בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנבעה מהטעיית התובעים, וכן 94,770 ₪ הוצאות משפט והוצאות מומחה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם בגין התביעה שכנגד, למעט סוגיית זכויות הבנייה, שכבר הוסדרה. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעים, והתובעים חויבו לשלם את הסכומים שנקבעו.