תלה"מ 31165-05-19

תקציר

פסק דין זה דן בחלוקת נכסים בעקבות סכסוך בין בני זוג מתגרשים בישראל. התובעת, אישה בעלת נכסים שירשה הון, והנתבע, בעלה, שהיו לו אחזקות פיננסיות פחותות, חתמו על הסכם ממון המסווג את נכסיהם כרכוש נפרד. הוויכוח המרכזי נסב סביב הבעלות על דירה שנרכשה במהלך הנישואין. התובעת טענה כי תרמה 80% מהכספים לטובת מחיר רכישת הדירה, בעוד הנתבע תרם רק 20%, ולכן היא אמורה לקבל 80% מהתמורה ממכירת הדירה. הנתבע טען כי הדירה נרכשה בתרומה גדולה יותר מאמו של התובע ויש לחלק אותה באופן שונה. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי ראיות התובעת – לרבות עדויות התובעת ואמה, כמו גם רישומים כספיים – מהימנות יותר. השופט קבע כי התובע אכן תרם 80% ממחיר הרכישה, בעוד חלקו של הנתבע עמד על 20% בלבד. לפיכך, יש לחלק את תמורת מכירת הדירה בהתאם, וכל צד יישא במחצית מיתרת תשלומי המשכנתא מחלקו. פסק הדין התייחס גם לנכסים אחרים בחיי הנישואין, לרבות חפצים אישיים, חשבונות בנק וזכויות סוציאליות, והורה על חלוקתם בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם הממון ובדין הישראלי. הנתבע חויב לשאת בהוצאות המשפט של התובע, שכן מרבית טענותיו נדחו. פסק הדין קבע כי דירת המגורים תימכר ותחולק התמורה, עם מועד אחרון למכירה, ומינה שמאי שיעריך את שווי הנכס. בנוסף, פסק הדין מינה אקטואר לחישוב איזון הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך הנישואין. ההחלטה הדגישה את חשיבותו של הסכם הממון בקביעת חלוקת הנכסים, המשקפת את כוונות הצדדים ואת תרומתם הכספית.