תלה"מ 12334-01-20

תקציר

פסק הדין דן בחובותיו של הורה מאמץ כלפי ילדיו המאומצים, תוך הדגשה כי אימוץ קובע את אותן זכויות, חובות וסמכויות כמו בין הורים ביולוגיים לילדים. במקרה זה, האב המאמץ הגרוש והאם המאמצת הסכימו שאף אחד מהצדדים לא יתבע מזונות עבור הילדים, ובית המשפט אישר הסכם זה. בהמשך הגיש האב תביעה עצמאית למזונות. בית המשפט, בהפעילו מבחן מהותי, בחן האם זכויותיהם של הקטינים נפגעו באופן מהותי ומצא כי למרות ההסכם לא קופחו זכויותיהם של הקטינים, שכן צרכיהם סופקו כלכלית. התנהלותו של האב בהגשת התביעה נמצאה כחסרת תום לב, שכן היא סותרת את כתב הוויתור המוסכם על מזונות. יתר על כן, היה פער כלכלי משמעותי בין הצדדים, כלומר האב היה צריך לשאת ברוב הוצאות הילדים בכל מקרה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הצורך לכבד הסכמי גירושין ואת עקרון היציבות החוזית. כתוצאה מכך, בית המשפט פסק נגד תביעת האב למזונות ילדים, תוך שמירה על ההסכם הקיים. לשני הצדדים נחסכו הוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדרו של מי מהצדדים.