ע"פ 38980-04-10

תקציר

בפסק דין זה פסק בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בשני כתבי אישום נגד מר עמרם רון, חקלאי המעסיק עובדים זרים. האישום הראשון האשים אותו באי תשלום שכר מינימום וניכוי משכר העובדים שלא כדין, ואילו באישום השני הואשם בניכוי שלא כדין משכרם של עובדים זרים כנושא משרה בחברה. בעקבות הסדר טיעון הודה רון במיוחס לו, ובית המשפט המחוזי קנס אותו ב-25,000 ש"ח בגין התיק הראשון ו-5,000 ש"ח בגין השני, לצד דמי התחייבות בסך 104,400 ש"ח בגין כל עבירה. המדינה ערערה על פסק הדין וטענה כי הקנסות נמוכים מדי, בעוד המשיב תמך בעונשים. בית המשפט העליון קיבל בהחלטתו את ערעור המדינה, בקובעו כי הקנסות שהטיל בית המשפט המחוזי נמוכים ללא הצדקה בהשוואה לקנס המרבי הקבוע בחוק ולגובה הקנס המנהלי שהוטל בעבר על מר רון. בית המשפט הגדיל את הקנס על המקרה הראשון ל-50,000 ש"ח ואת הקנס על המקרה השני ל-10,000 ש"ח, יחד עם דמי התחייבות מתוקנים. החלטת בית המשפט העליון התקבלה מתוך הצורך להבטיח רשת הגנה בסיסית לעובדים ולהרתיע מעסיקים מביצוע עבירות מסוג זה, תוך התחשבות גם במצבו הבריאותי של מר רון, במצבו הכלכלי ובנסיבות מקלות נוספות.