ע"א 5663/90

תקציר

החברה החקלאית המרכזית בע"מ (בפירוק) ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתה להשבת פיצויי פיטורים ששולמו לעובדה לשעבר, משה גרוס. גרוס עבד בחברה למעלה מ-27 שנים עד לפיטוריו בשנת 1985. לאחר פיטוריו ניהל גרוס משא ומתן על תנאי פרישתו עם מנכ"ל החברה, מר אחים פלק, והביא להסכם פרישה. על פי ההסכם, החברה תשלם פיצויי פיטורים ברוטו בשיעור של 2 משכורות חודשיות ברוטו עבור כל שנת עבודה, כולל ימי חופשה שלא נוצלו, והטבות נוספות. הסכום הכולל ששולם לגרוס עמד על 600 אלף שקל. עם זאת, מפרקי החברה סברו כי מדובר בהסכם בלתי מורשה, מופרז ותוצאה של הטעיה, וביקשו להשיב את הסכום העודף ששולם לגרוס מעבר לפיצויי הפיטורים המאושרים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת החברה, והוביל את החברה לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי החברה לא הצליחה להוכיח כי פלק חרג מסמכותו בחתימתו על הסכם הפרישה. סמכויותיו של מנהל חברה מפורטות בדרך כלל במסמכי החברה או נקבעו באמצעות פרקטיקה, והחברה לא סיפקה כל ראיה שתתמוך בטענתה. כמו כן, היה ידוע כי לפלק סמכויות נרחבות לנהל את החברה, והסכם הפרישה נחתם על ידי מורשים. בית המשפט דחה גם את טענת החברה כי ההסכם חריג בתנאיו, וציין כי נטל ההוכחה מוטל על החברה ולא הוצגו ראיות בדבר הנורמה של פיצויי פיטורים בנסיבות דומות. בית הדין קבע כי הפיצוי לא היה בלתי סביר בהתחשב בנסיבות פיטוריו של גרוס וברצונה של החברה ביציבות ניהולית. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרוס לא הטעה את המנכ"ל וכי ההסכם אינו נוגד את האינטרס של החברה. החברה לא סיפקה כל ראיה לחוסר תום לב מצדו של גרוס, והפיצוי נקבע כנחוץ כדי להבטיח עזיבה חלקה של עובד לא רצוי. גם הטענות הנוספות שהעלתה החברה נדחו, והערעור נדחה. החברה חויבה לשלם ברוטו הוצאות בסך 15,000 ₪.