עת"מ 27177-06-21

תקציר

העותרים ביקשו לערער על החלטת הוועדה המחוזית בעניין ההגבלות הסביבתיות בתוכנית ליישוב חדש בנגב למועצה הארצית לתכנון ובנייה. הוועדה המחוזית סירבה לבקשתם. התיק סובב סביב תוכנית רחבת היקף להסדרת התיישבות הפזורה הבדואית בנגב. תחום המגבלות הסביבתיות של התוכנית, הנובע מקרבה לאזור תעשייה, מונע בנייה או הכשרה של בתי מגורים בתוכו. העותרים טענו כי היקף ההגבלות אינו מבוסס על נתונים עדכניים ויש לבחון אותן מחדש. בית המשפט מצא צדק בטענה זו, שכן הנתונים שהציגה המדינה במהלך ההליך הצביעו על הבדל משמעותי בין ההגבלות הנוכחיות לבין אלה הנגזרות מסקרים עדכניים. בית המשפט הדגיש כי רשויות התכנון היו מודעות לצורך בבדיקה עדכנית אך לא ערכו אותה. כמו כן נמתחה ביקורת על כך שהרשויות קיבלו את החלטתן על סמך מידע מיושן, שפגע בהליך המנהלי וביכולתם של העותרים להתנגד לתוכנית ביעילות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי התכנית משפיעה באופן משמעותי על העותרים ושכניהם, שכן היא נועדה להסדיר את התיישבותם. לפיכך, יש הצדקה לאפשר הגשת ערר על החלטת הוועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ובנייה. בית המשפט קיבל את העתירה ונעתר לבקשת העותרים לערער. היא גם הורתה למדינה לכסות את הוצאות העותרים.