רע"פ 1089/21

תקציר

עניינו של הערעור בפרשנותו של סעיף 13(ג1) לחוק האזנת סתר ובשאלה האם מוצרי האזנת סתר שהושגו מכוח צו שניתן כדין יכולים לשמש כראיה בהליך פלילי להוכחת עבירה כלשהי, לרבות עוון, או שמא השימוש בהם מוגבל להוכחת עבירות מסוג העבירה שבגינה הוצא צו האזנת הסתר. סוגיה נוספת נוגעת לפרקטיקה של בקשת "צו הארכה". בית המשפט קבע כי תוצרי האזנת סתר שבוצעה כדין יהיו קבילים בהליך פלילי להוכחת כל עבירה. עוד קבע בית המשפט כי אין חובה חוקית לבקש צו הארכה מקום שמטרת השימוש במוצרי האזנת הסתר חורגת באופן מהותי מהמטרה שלשמה הותרה האזנת הסתר. עם זאת, כאשר קיימת חריגה כה משמעותית, על הרשויות לנמק מדוע לא ביקשו צו הארכה. בנסיבות מקרה זה, מצא בית המשפט כי תכליתו של צו האזנת הסתר והמטרה שלשמה נעשה שימוש במוצרים היו קרובות דיאן ולפיכך אי הגשת בקשה לצו הארכה לא הפכה את הראיות לבלתי קבילות. השופט י' הסכים עם מסקנה זו, אך הביע הסתייגות מהדרישה לנמק מדוע לא לבקש צו הארכה. השופטת א' הסכימה עם פרשנות הרוב לסעיף 13(ג1) אך צירפה את חוות דעתה לחוות דעתו ולנימוקיו של השופט אלרון בנוגע לצו ההארכה.