ע"פ 2038/08

תקציר

המערער הורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול בשל סירובו לעבור בדיקת פיכחון. בית המשפט לתעבורה בירושלים קבע כי למשטרה היה חשד סביר להאמין שהמערער היה שיכור, שכן נהיגתו הייתה לא יציבה והיה לו ריח חזק של אלכוהול. עוד קבע בית המשפט כי המערער הבין את השלכות סירובו להיבדק אך סירב בכל זאת. בכתב האישום נגד המערער לא הוזכר הסירוב להיבדק כבסיס לאישום, אך הנושא נדון במהלך המשפט, ולמערער ניתנה הזדמנות להתגונן. בית המשפט מצא את גרסאות השוטרים לאירועים אמינות והרשיע את המערער בנהיגה בשכרות. הוא נידון ל-30 חודשי פסילה מלנהוג, בנוסף לפסילה מנהלית קודמת של חודש. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי כתב האישום אינו מספיק ומכיל סתירות, וכי משמעות סירובו להיבדק לא הוסברה לו. הוא גם ביקש להקל בעונשו. המשיב טען כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן וכי ההרשעה וגזר הדין צריכים לעמוד בעינם. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב ודחתה את הערעור. נמצא כי אכן נודע למערער על השלכות סירובו וכי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מבוססות היטב. עוד קבע בית המשפט כי העונש הוא מידתי וראוי בהתחשב בזלזול של המערער בחוק ובהרשעותיו הקודמות בתעבורה. משכך, אישרה ערכאת הערעור את ההרשעה ואת גזר הדין, ולא מצאה כל הצדקה לטענות שהעלתה ההגנה.