עת"מ 2340/05

תקציר

העותרת, שמקרקעי בעלה המנוח יועדו לצורכי ציבור בשנת 1944 והועברה למועצה המקומית בשנת 1957, ביקשה להחזיר את הבעלות על הקרקע מהמועצה, שהייתה עתה עירייה, או לחילופין פיצוי כספי. המשיבים טענו כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות, העותר עיכב באופן בלתי סביר את הגשת התביעה, וההעברה הייתה "מכירה ללא תמורה" מרצון ולא הפקעה. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בעניין, וכי אכן מדובר בהפקעה כפויה, שכן בעלה של העותרת לא יכול היה לממש את זכויותיו הקנייניות מבלי להעביר את הקרקע. יתר על כן, המשיבים התמהמהו באופן בלתי סביר בשימוש במקרקעין לייעודם הציבורי. לפיכך, העתירה התקבלה באופן חלקי; "המכירה ללא תמורה" בוטלה, הבעלות בקרקע הוחזרה לעותרת, והמשיבים חויבו לשלם את הוצאותיה המשפטיות.