עמ"נ 17531-12-19

תקציר

ערעורו של המערער לוועדת הערר על סיווג מס נכסיו לשנת מס מסוימת נדחה. המערער טען כי לוועדה אין סמכות לדחות את הערר ישירות, וכי יש להתייחס לכל שנת מס באופן עצמאי, המאפשר להם לערער מחדש על הסיווג בכל פעם. עוד טענו כי מעולם לא התקבלה החלטה שיפוטית בנושא, וכי יש לשקול אסמכתאות וטיעונים משפטיים חדשים. עם זאת, השופט מצא כי לוועדת הערר סמכות שיפוטית טבועה לדחות את הערעור כראות עיניה. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעת הוועדה כי ערעורה הקודם של המערערת, שעסק אף הוא בסיווג אותם נכסים, כבר הוכרע, ועל כן הערעור הנוכחי מיותר ודינו להידחות. השופטת הדגישה את החריג לכלל הפעולה של בית המשפט בעניינים פיסקליים, החל כאשר חל שינוי נסיבות או שינוי באקלים המשפטי, שאף אחד מהם לא הציג המערער. לבסוף ציינה השופטת כי ערעור קודם, שהוכרע באמצעות הסכם גישור, כבר הכריע בשאלת סיווג נכסי המערערת, ולפיכך ראה בכך הכרעה שיפוטית חלוטה. מאחר שהמערער לא הציג עובדות חדשות או שינויים, החליט השופט כי יש לדחות את הערעור, והורה למערער לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.