ת"א 16989-06-13

תקציר

התובע תבע את הנתבע על הוצאת מתקן מחצבה מחלקת מקרקעין. הנאשם הכחיש בפה מלא את ההאשמה, וטען כי אם היה מסיר את המתקן, הוא עשה זאת כדין, מוגן לפי סעיף 21 לחוק המקרקעין. השופט מצא כי הנתבע אכן פינה את המתקן באמצעות בניו, ומאחר שלא הייתה לו זכות לסעד עצמי, הוא היה אחראי לנזקי התובע – אם האחרון יכול היה להוכיח אותם. התובע תמך את תביעתו לפיצויים בסך 350,000 ₪ בשתי חוות דעת של השמאית אומיה הנדי, אשר השופט מצא כי נפגעו באופן מהותי מסתירות, חוסר בהירות וחוסר מקצועיות, ולכן הן זניחות. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה די ראיות לשווי מתקן המחצבה, בשל מעשה פסול של הנתבעת בהוצאת המתקן למקום לא ידוע. כתוצאה מכך, החליטה השופטת כי בעוד הנתבע גרם עוול לתובע, האחרון לא הוכיח די הצורך את נזקיו, ולכן התביעה נדחתה. השופט גם החליט שלא להורות לנאשם לשלם את ההוצאות, למרות שפעל בפזיזות, והתיק הוארך שלא לצורך.