פר"ק 40089-01-18

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב שתי עסקאות שבהן מעורבות מספר חברות. העסקה הראשונה הייתה העברת בעלות על כלים מסוימים ממעבר אלידורי למעבר אלידורי, והעסקה השנייה הייתה שעבוד כלים אלה ממעבר אלידורי לאסניר כבטוחה. המנהל המיוחד, האחראי על פירוק החברה, ביקש לבטל את שתי העסקאות, בטענה שהן מזויפות ומעניקות יתרון בלתי הוגן לנושה ספציפי, אסניר. השופט פתח וציין כי על המנהל המיוחד מוטל נטל ההוכחה להוכיח את אי חוקיות העסקאות, וכי פקודת החברות ופקודת פשיטת הרגל מקימות עילה לביטול אם העסקאות היוו תרמית. בית המשפט מצא כי התקיימו שלושה מתוך ארבעה תנאי ביטול: החברה הייתה בפירוק, לא הצליחה לפרוע את חובותיה, והפעולות התרחשו בתוך שלושה חודשים מבקשת הפירוק. התנאי שנותר היה האם העסקאות נועדו לתת עדיפות לנושה ספציפי. השופט קבע כי היעדר התמורה להעברת הכלים וקרבת הזמן בין העסקאות לבין בקשת פירוק החברה מעלה חשד לכוונה להיטיב עם אשניר באופן בלתי הוגן. השופט התייחס גם לדברים שנאמרו על ידי עורכי הדין המעורבים כתומכים במסקנה זו. לפיכך, העסקאות הוגדרו כבטלות, והבעלות על הכלים צריכה לחזור לחברה. אסניר לא יכלה לתבוע הגנה מכוח חוק המשכון שכן פעלה בחוסר תום לב. השופט התייחס גם לטענת המנהל המיוחד בדבר תחולתה של פקודה אחרת, שלא התקבלה בסופו של דבר מאחר שלא חלה על חברות. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, והכספים ממכירת הכלים צריכים ללכת לקרן הפירוק. עסניר חויב לשלם למנהל המיוחד הוצאות ושכר טרחה בסך 20,000 ₪.