בר"מ 1197/24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת האסיר לשחרור מוקדם. האסיר, ששוחררה על תנאי בגין העבירה שגרמה לאובדן חייה של חברתה הטובה, ביצעה הפרות רבות של תנאי שחרורה. ההפרות, אם כי לא חמורות באופן פרטני, היו רבות והצדיקו את חזרתה לכלא. בית המשפט הכיר בכך שהאסירה התמודדה עם אתגרים לא מבוטלים, אך הדגיש כי היא לא השתתפה בתוכניות שיקום כלשהן במהלך מאסרה מחדש וכי לא קיימת מסגרת תומכת מתאימה לשחרורה. יתר על כן, בית המשפט היה מודאג מכך שההיסטוריה של הפרת הכללים של האסיר משקפת חוסר שליטה עצמית ומסוכנות. השופטים דנו גם בהשלכות הרחבות יותר של מתן שחרור מוקדם, לרבות האפקט המרתיע שלו והצורך במסגרת תומכת בעת השחרור. הם הדגישו כי אין להקל ראש בהחלטת ועדת השחרורים וכי מצבו המורכב של האסיר אינו מצדיק סטייה מההחלטה. השופטת עמית והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין, אם כי השופטת ברק-ארז ציינה כי הייתה מעניקה רשות ערעור. משמעות ההחלטה היא כי לאסירה לא תהיה אפשרות לבקש שחרור מוקדם עד תום תקופת מאסרה, בעוד כשלוש שנים וחצי.