עב"ל 1250/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו ותחולתו של סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי לעניין גמלת שמירת הריון. הוראה זו נועדה להגן על הכנסתה של אישה בהריון כאשר מצבים רפואיים עקב הריון מחייבים את היעדרותה מהעבודה. בית המשפט בחן מקרים קודמים, כגון גבאי והק, כדי לקבוע מתי אישור רפואי עשוי להספיק כדי לתבוע הטבות. בעניין גבאי העדיף בית המשפט את התובע כאשר הוצג אישור רפואי, ובכך רמז על ההיסוס לדרוש בדיקות רפואיות נוספות. לעומת זאת, בעניין הק התפתח פסק הדין, שהדגיש כי פקיד תביעות יכול לערער על תביעות על סמך הערכות רפואיות. במקרה של מחלוקת, בית הדין רשאי למנות מומחה שיאמת את ההצדקה הרפואית להיעדרות מעבודתו של התובע. הפאנל הגיע למסקנה כי במקרה הנוכחי אין בהירות מספקת בשאלה האם מצב ההיריון מסכן את המשיב או את העובר. משכך, היא חייבה חזרה לבית משפט קמא לצורך מינוי מומחה נוסף למתן חוות דעת סופית. לא התקבלה החלטה בעניין ההוצאות, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.