ע"ע 15288-12-10

תקציר

פסק הדין דן בתיק משפטי שבו היו מעורבים מר בוימל, פלזן וצופן, ומתמקד בעיקר בשאלה האם התקשרותם היוותה שותפות או יחסי עובד-מעביד. בסופו של דבר דחה בית המשפט הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וחייב כל צד לכסות את הוצאותיו. היא בחנה את טיב היחסים, בהתחשב בשאלה האם מדובר בשותפות כהגדרתה בחוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בסיס עובדתי להוכחת שותפות, שכן מר פלזן וצופן לא הצליחו להוכיח שינוי ברור משותפות פוטנציאלית לשותפות בפועל. לאחר מכן, בית המשפט ניתח האם מר בוימל היה עובד. למרות שההתקשרות נחשבה בתחילה לשלב מעבר לשותפות, בית הדין קבע, בהתבסס על נסיבות שונות, כי יש לראות במר בוימל עובד. בין הגורמים שהשפיעו על החלטה זו היו השתלבותו בפעילות החברה והנפקת תלושי שכר, שהצביעו על יחסי עבודה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הרמת מסך התאגיד, שנדחתה מאחר שלא נמצאו ראיות לכך שמר פלזן פעל לנצל במרמה את מבנה העמותה. למרות טענות לאי תשלום עקב מיזם כושל, הוחלט כי חששות אלה נבעו מהפרויקט הכושל ולא מהטעיה מכוונת. ככלל, בית הדין מצא כי למערכת היחסים מאפיינים תעסוקתיים ולא שותפות, ונקבע כי צופן היא מעסיקתו של מר בוימל. היעדר הסדר ברור ומוקדם וההבנה בדיעבד של התקשרותם הובילו למסקנה זו, ואישרו כי לא קיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות בין מר פלזן לצופן.