ת"א 4443-02-15

תקציר

השופטת סקרה את הטיעונים שהציגו הצדדים וקבעה כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף בשלב זה. השופט מדגיש כי יש לגשת בזהירות לבקשות לדחיית תיקים בטרם עת, שכן הדבר יפגע בגישתו של התובע לבית המשפט ולצדק. תכליתה של תקופת ההתיישנות היא לאזן בין זכויותיהם של הפוגעים הפוטנציאליים לבין פוטנציאל הפגיעה, יחד עם האינטרס הציבורי, על ידי קביעת מסגרת זמן לפנייה משפטית. בהקשר של תביעות ביטוח בגין נכות לצמיתות כתוצאה מתאונה, השופט מכיר בתקדים המשפטי הקיים הקובע את מועד התאונה כנקודת המוצא לתקופת ההתיישנות. עם זאת, בעקבות תיקון שבוצע לאחרונה בחוק, השופט מפרש את כוונת המחוקק כהעדפת המבוטח וכאימוץ גישה דינמית. תיקון זה מציע כי המועד הרלוונטי לתקופת ההתיישנות צריך להיות היום שבו עומדת למבוטח הזכות לתבוע תגמולי ביטוח. הנתבע לא סיפק טיעון נגדי משכנע, אלא בחר להתמקד בערעור על ראיות התובע. השופטת מדגישה כי הצגת הראיות היא שלב מאוחר יותר בהליך המשפטי וכי טענות הנתבע, גם אם הן תקפות, אינן מצדיקות את דחיית התיק לאלתר. מאחר שהתובע הגיש חוות דעת מומחה התומכת בתביעתו, ובהתחשב בכוונת התיקון להיטיב עם המבוטח, מסיק השופט כי יש לאפשר לתביעה להתקדם, ויש לשמור את ההחלטה על תקופת ההתיישנות לשלב מאוחר יותר לאחר שמיעת המקרה לגופו. לנאשם ניתנים 60 יום להגיש חוות דעת נגדית, ומועד קדם המשפט נותר ללא שינוי.