ע"ז 49601-02-20

תקציר

מדובר בפסק דין של שופט בתגובה לבקשה לביטול צוואה על סמך מספר טיעונים שהציגו המתנגדים. עילת ההתנגדות הייתה שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה; הצוואה הייתה תוצר של השפעה מופרזת; מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה; החלת כלל החוט השזור כדי לבטל את הצוואה; והצוואה צריכה להיחשב נשכחת ולכן מבוטלת. המבקש, שעמד לרשת על פי הצוואה, טען בעד תוקפה של הצוואה. השופט פסק לטובת המבקש, וקבע כי המתנגדים לא הביאו ראיות מספיקות לאף אחת מטענותיהם. ראשית, ממסמכים רפואיים ומעדויות עדים עולה כי המנוח היה בעל יכולת להבחין בטיבה של הצוואה בעת עריכתה. שנית, טענת ההשפעה המופרזת נדחתה לאחר בחינת המבחנים להשפעה בלתי הוגנת; השופט לא שוכנע כי המנוח היה תלוי במבקש או כי היה בכך ניצול או הטעיה. שלישית, גם הטענה בדבר מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה נדחתה כבלתי מוכחת; משקלן של הראיות, לרבות עדותו של מנהל הצוואה, הצביע על כך שהצוואה משקפת את רצונו של המנוח. רביעית, כלל החוט השזור לא היה ישים במקרה זה, שכן השופט לא השתכנע כי קיימות עילות נוספות לצד השפעה בלתי הוגנת לביטול הצוואה. לבסוף, דחה השופט את הטענה כי יש לראות בצוואה נשכחת, שכן הראיות הראו כי המתנגדים היו מודעים לצוואה במהלך חייו של המנוח, ופסק הדין שניתן לאחרונה בעניין פלוני ואח' נ' אנונימוס לא תמכה בהכרה ב"צוואה נשכחת" כעילה לביטול. לפיכך אושרה הבקשה לצו קיום צוואה מיום 24.1.00, וההתנגדות לה נדחתה. המתנגדים חויבו לשאת בהוצאותיו של המבקש ביחד ולחוד. השופט אישר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.