בש"פ 861/95

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על מעצרו של מערער שהואשם בניסיון אונס לפי סעיפים 345(א)(1)+(ב)(3) ו-32 לחוק העונשין. המערער טען כי יש לשקול מחדש את מעצרו בהתבסס על פסיקה קודמת (תיק 6332/94) שהתוותה את הנסיבות בהן ניתן לשקול חלופה למעצרו של נאשם באונס. בית המשפט קבע כי עבירת האונס או ניסיון האונס היא אלימה מטבעה, ונכללת בגדר המקרים בהם חומרת העבירה עצמה מצדיקה את מעצרו של הנאשם. תכליתו של מעצר כזה היא הרתעה, ומטרה זו יכולה בדרך כלל להיות מושגת רק באמצעות מעצר. נסיבות העבירה, שעניינה ניסיון לאנוס טרמפיסט באיומי סכין, היו חמורות ביותר. בית המשפט מצא כי מעצרו של המערער היה כדין בהתאם לחומרת העבירה כשלעצמה, ופירט את החריגים הנדירים בהם ניתן לשקול חלופת מעצר בגין עבירות אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר חריגים אלה, ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי מחלוקת בין שופטים על פרשנות חוק אינה מהווה אפליה.