ת"א 52092-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה בעניין תלונה על רעש נגד מסעדה. המבקשים, שהם ככל הנראה תושבי המקום, ביקשו מבית המשפט צו שיורה למסעדה להפסיק להרעיש מעבר למותר ברישיון העסק, ובפרט רעש מוזיקלי מוגזם. עם זאת, נמצא כי לבקשה אין מקום בבית המשפט. זאת, משום שהבקשה הייתה כמעט זהה לבקשה קודמת שנדונה ונדחתה על ידי שופט אחר, השופט צימרמן, והמבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וזו הייתה דרך הפעולה המתאימה אם רצו לערער עליה. הבקשה הנוכחית, שנדונה בפני שופט אחר, לא הציגה טיעונים חדשים או ראיות שיצדיקו החלטה אחרת. יתר על כן, המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות הקושרות בין המוזיקה שנשמעה במסעדה לבין אי הנוחות שחוו בדירותיהם, ובמקום זאת הסתמכו על אמירות עמומות לגבי הרעש, כגון "בום בום בום שינויים מכל הסוגים". השופטת הדגישה כי על המסעדה המשיבה לעמוד בתנאי רישיון העסק שלה וכי המבקשים יכולים לפנות לרשויות הרלוונטיות במקרה של הפרת הרישיון, אך בהיעדר ראיות משכנעות, בית המשפט לא יכול היה להצדיק את קבלת הבקשה. לבסוף, השופט ציין כי הבקשה מוקדמת מדי והציע לצדדים לפנות לייעוץ מומחה משותף כדי לברר האם המוזיקה מהמסעדה מגיעה לבתי המבקשים ובאיזה היקף. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב, תוך ציון מפורש בהחלטה כי אין בכך כדי לפגוע בהליך העיקרי או להצביע על כך שהמסעדה פועלת כדין.