בש"א 10036/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קבילות תצהיר וייפוי כוח שנחתמו בחו"ל על ידי תובע בתביעה אזרחית. הנתבע ביקש למשוך מסמכים אלה, בטענה שהם אינם חתומים כדין ואינם עומדים בדרישות פקודת הראיות. לגופו של עניין, טען הנתבע כי עורך דין ישראלי החותם על מסמכים אלה בחו"ל אינו מוסמך לעשות כן. המשיב טען מנגד כי המסמכים בוצעו כראוי וכי ניתן לדון בהבנתו של התובע אותם במהלך דיון ההוכחות. באשר לייפוי הכוח, קבע בית המשפט כי אמנם עורך דין ישראלי החותם על מסמך כזה בחו"ל אינו מוזכר במפורש בפקודת הראיות, אך גם הוא אינו אסור. התובע יכול לחתום על ייפוי כוח באמצעות עורך דין ישראלי בחו"ל, אך אם מתעוררת שאלת הוכחת ייפוי הכוח, עליו לעשות זאת באופן שונה מזה הקבוע בפקודה. בית המשפט הדגיש כי על התובע להוכיח את חתימתו החוקית של המסמך. בעניין התצהיר פסק בית המשפט לטובת הנתבע. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, יש למסור תצהירים לאנשים ספציפיים, שאף אחד מהם אינו עורך דין ישראלי בחו"ל. הרשימה סגורה, ועורך דין ישראלי אינו שווה ערך לאף אחת מהמשרות שהוזכרו. המשפט הבינלאומי ושיקולי הדדיות אינם חלים כאן. לפיכך, התצהיר עליו חתם התובע בפני עורך דין ישראלי בחו"ל אינו נחשב לתצהיר כדין. בית המשפט התייחס גם לשאלה האם התובע הבין את המסמכים עליהם חתם. היא קבעה כי סוגיה זו תיבחן בשלב ההוכחות, ולעת עתה הניחה כי הוסבר לבעל הדין תוכנם של המסמכים. בקשת התובעת לצרף אסמכתאות משפטיות צוינה אך נשקלה כסבירה לערעור, שכן לא צוין במפורש מי המבקש והמשיב. כמו כן, בית המשפט הדגיש את תפקידו בחקר האמת ובגילויה והזכיר לצדדים כי דיני הראיות הם אמצעי למטרה זו. באשר להוצאות, בית המשפט לא מצא הצדקה לבקשת המשיבה, בקובעו כי המבקשת פעלה במסגרת זכויותיה. הוצאות הבקשה יישקלו בפסק הדין הסופי. פסק הדין נחתם בקביעה כי ה"ציונים" שיוחסו לצד השני על ידי בא כוח התובע היו בלתי מוצדקים ומיותרים. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 20.2.2008.