עמש"מ 31269-11-10

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית הדין למשמעת לעובדי מדינה לבטל כתב אישום נגד רופא המוסד לביטוח לאומי שיוחס לו לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, בגין עבודה במגזר הפרטי ללא רשות ובמצב של ניגוד עניינים. האישומים נמחקו בעקבות קבלת טענת המשיב בדבר אכיפה בררנית של "הגנה מפני צדק". המערער טוען, כי מעשיו של המשיב היו צריכים להיענות בהליכים משמעתיים, ולא היה מקום להחיל במקרה זה את דוקטרינת ההגנה מפני צדק. הערעור נועד להפוך את החלטת בית הדין ולהעמיד את המשיב לדין משמעתי. עם זאת, השופט מצדד במשיב. בנושא העבודה הפרטית ללא היתר מדגישה השופטת את התמונה המטרידה של התנהלות המוסד לביטוח לאומי, שהתעלם מבקשות רופאיו להיתרי עבודה פרטיים תוך מודעות לפרקטיקה הפרטית שלהם. השופט מציין כי מעשיו של המשיב עלו בקנה אחד עם עמיתיו והממונה עליו, ולא ננקטו נגדם צעדים משמעתיים. באשר לעבודתו של המשיב במשרד עורכי דין שהציג פוטנציאל לניגוד עניינים, מקבלת השופטת את טענת המערער כי די בעצם הפוטנציאל לניגוד עניינים כדי להצדיק נקיטת צעדים משמעתיים. עם זאת, השופט מתחשב בחלוף הזמן, בשקיפותו של המשיב בהכרזתו על עבודתו ובהיעדר ניגוד עניינים ממשי. כפועל יוצא, השופט קובע כי אין מקום להפוך את החלטת בית הדין ודוחה את הערעור כולו, במשתמע כי המשיב לא יעמוד לדין משמעתי.