ע"נ 50078-08-18

תקציר

עניינו של המערער אשר נפגע בראשו בתאונת דרכים בעת שירות מילואים בשנת 1993 וביקש הכרה ופיצוי מהמשיב – משרד הביטחון – מכוח חוק הנכות (תגמולים ושיקום). הבקשה הראשונית לקבלת הטבות נדחתה בשנת 1995, וערעור נוסף נדחה בשנת 1997 בשל אי התייצבותו של המערער לדיון. במהלך השנים הגיש המערער מספר בקשות לעיון חוזר, אשר נדחו. הבקשה האחרונה, שהוגשה ב-2016, כללה תצהיר חדש עם גרסה עובדתית שונה לאירועים והכחשת חתימתו הקודמת על תצהיר אחר. המשיב דחה את הבקשה משנת 2016, והוביל את המערער לערער. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם קיימות "ראיות חדשות" המצדיקות החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק הנכות. בית המשפט הגיע למסקנה כי גרסתו העובדתית החדשה של המערער, שהוצגה בתצהיר משנת 2016, אינה מהווה "ראיה חדשה". אמנם ייתכנו חריגים שבהם גרסה עובדתית חדשה יכולה להיחשב כראיה חדשה, אך בית המשפט מצא כי מקרה זה אינו נופל לחריגים אלה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הכחשת חתימתו של המערער על תצהיר אחד, הסותרת תצהיר אחר שאינו חתום, לוקה בחוסר אמינות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. החלטה זו ניתנה בינואר 2021.