ע"א 35757-10-16

תקציר

זהו המקרה של נידאלי תקשורת בע"מ נ' שאול ואח', שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. חברת נידאלי תקשורת בע"מ הוציאה לאור שבועון בשם "מקומון רמת גן גבעתיים" והגישה תביעה כספית נגד הנתבעים, שאול ואח', בגין יצירה ופרסום של תכנים מכפישים אודות העיתון בפייסבוק. הנתבעים הודו כי שיתפו ועשו לייק לפרסומים מסוימים, אך טענו כי מעשיהם אינם מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק הישראלי. בית משפט קמא דחה את תביעתו של נידאלי והוביל אותם לערער על ההחלטה. הערעור התמקד בשתי שאלות: הראשונה, האם הפרסומים עצמם מהווים לשון הרע; ושנית, אם כן, האם סימון לייק או שיתוף פרסומים אלה בפייסבוק מהווים לשון הרע. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור לאחר בחינה מעמיקה של הדינים החלים, החלטות קודמות, המשפט העברי, המשפט המשווה ושיקולי מדיניות. בית המשפט הגיע למסקנה כי שיתוף פרסום בפייסבוק מהווה "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע ולכן מהווה לשון הרע. הסיבה לכך היא שמטרת השיתוף היא להעביר תוכן למשתמשים אחרים ובדרך כלל התוצאה היא שהתוכן מופיע בפרופיל של המשתף וחושף אותו למשתמשים נוספים. מנגד, בית המשפט קבע כי סימון לייק לפרסום בפייסבוק אינו צריך להיחשב כפרסום, ולפיכך אינו מהווה לשון הרע כשלעצמו. ההבחנה בין לייק לשיתוף מבוססת על האופי והמטרות השונות של פעולות אלה בפלטפורמה. בעוד ששיתוף הוא פעולה אקטיבית שנועדה לחשוף את התוכן לאחרים, לייקים הם בראש ובראשונה הבעת דעה על התוכן המשותף ואינם מובילים בהכרח להפצתו הנרחבת. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בחלקו, והגדיר שיתוף כפרסום לצרכי החוק. הנתבעים חויבו לשלם לנידאלי תקשורת בע"מ 5,000 ₪ פיצוי בגין שיתוף הפרסום הראשון. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו, וערבותו של נידאלי הוחזרה. השופטים הדגישו את הצורך ברגולציה חקיקתית שתתאים את החוק למציאות הטכנולוגית המשתנה במהירות ולהשלכותיה על חופש הביטוי והזכויות המוגנות בו.