דב"ע נה/51 - 3

תקציר

פסק הדין סובב סביב עובדת שהתפטרה מעבודתה כדי לטפל בילדה. החוק רואה התפטרות כזו כפיטורים אם היא מתרחשת בתוך תשעה חודשים מהלידה. העובדת המדוברת התפטרה וביקשה פיצויי פיטורים מהמעסיק שלה, וזה ניתן. עם זאת, כאשר נודע למעסיק כי העובד החל לעבוד בעבודה אחרת זמן קצר לאחר מכן, הוא דרש את פיצויי הפיטורים, מה שהוביל לסכסוך משפטי. בית הדין האזורי פסק לטובת המעסיק וקבע כי התפטרות העובד לא נועדה לטפל בילד אלא הייתה תחבולה לקבלת פיצויי פיטורים. העובד ערער על החלטה זו. בית הדין לערעורים בחן בקפידה את כוונת החקיקה המאפשרת לעובדים להתפטר ועדיין לקבל פיצויי פיטורים והגיע למסקנה כי התפטרות העובד עומדת בקריטריונים. הם מצאו כי שעות העבודה החדשות של העובדת צומצמו משמעותית בהשוואה לעבודתה הקודמת, דבר המעיד על רצון אמיתי להקדיש זמן רב יותר לטיפול בילדה. בית הדין התייחס גם לחובת ההודעה למעסיקים לפני התפטרות וקבע כי אמנם הודעה כזו נדרשת בדרך כלל, אך לא תמיד היא ישימה או סבירה, במיוחד כאשר עובד מבקש להפסיק לעבוד לחלוטין או לצמצם שעות לתקופה בלתי מוגדרת. במקרה זה, העובדת הצהירה על כוונתה להתפטר ולטפל בילדה, ובית הדין כיבד את זכותה לשנות את דעתה לגבי היקף הטיפול שהיא רוצה לספק. לפיכך, הערעור התקבל, והעובד לא נדרש לשלם את פיצויי הפיטורים.