ת"צ 6343-09-16

תקציר

הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק נוגעת לפרשנות האות העברית "V" בפסק דין מתקנות בזק בדבר תשלום עבור שירותי בזק. האות "וי", המופיעה בביטוי "ואם הטיפול בגבייה היה בשל..." עומד במרכז הדיון, כאשר המבקש טוען כי יש לקרוא אותו כחלופה "או", ולהפוך את הוצאות הגבייה המוזכרות גם בחלופת התקנה. מאידך גיסא, המשיב קורא "V" כחיבור "וגם", מה שהופך את ההוצאות למצטברות. בית המשפט מכיר בעמימות הלשונית של האות "V" בעברית, אותה ניתן לפרש בכל אחת משתי הדרכים בהתאם להקשר. לפיכך, תכלית החקיקה היא קריטית בקביעת הפרשנות הנכונה. לאחר בחינת ההיסטוריה החקיקתית והתכליות העומדות בבסיס תקנות בזק, מוצא בית המשפט כי פרשנותו של המבקש סבירה יותר, שכן היא מאזנת בין האינטרס הצרכני לבין האינטרס העסקי. פרשנותה של המשיבה, המתמקדת באינטרס העסקי בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית התקנות. זאת ועוד, המשיב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בפרשנותם, כגון חישוב ההוצאות הכרוכות במנגנון הגבייה שלהם. בית המשפט מתייחס גם לתצהירו של מר גרף, המייצג את עמדת משרד התקשורת, ומחליט לפנות אליו בזהירות בשל העסקתו בחברה שבבעלות המשיב. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המבקש, מוצא אפשרות סבירה כי הוצאות הגבייה הנזכרות בתקנות בזק הן חלופיות ולא מצטברות, ומאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית על עילות התביעה בגין הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. הקבוצה מוגדרת כמי שחויב בהוצאות גבייה מופרזות על ידי המשיב בשבע השנים האחרונות, כאשר ניציה לפינר היא התובעת הראשית וגיל רון, אהרון רבינוביץ ויעקב אביעד כמייצגים. כמו כן פסק בית המשפט לבא כוחו של המבקש שכר טרחה בסך 12,000 ₪.