ד"נ 36/84
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה משפטי זה התמקד בית המשפט העליון ביחס הפרשני שבין תקופת ההתיישנות באמנת ורשה לבין המשפט הלאומי, ובחן באופן ספציפי האם חוקים מקומיים יכולים להאריך תקופת התיישנות בת שנתיים שנקבעה להגשת תביעות נזיקין לאחר אירוע תובלה אווירית. העותרים תבעו פיצויים בעקבות אירוע חטיפה שהגיע לשיאו בשדה התעופה באנטבה, אך תביעותיהם נדחו בשל תום תקופה זו. בית המשפט ניתח האם הוראות חוק לאומי בנושאים כמו מיעוט או חוסר הכרה יכולות להשפיע על ההתיישנות שנקבעה. בעוד השופט ברק טען לתחולתן של הארכות חוק לאומיות בנסיבות מסוימות, תוך קידום התאמה דינמית של אמנת ורשה למציאות המודרנית, דעת הרוב, בראשות השופט לוין, מצאה כי תקופת השנתיים היא מוחלטת וקשורה למטרת האמנה ליצור מסגרת משפטית אחידה בין תחומי שיפוט, שתגן על חברות התעופה מפני התחייבויות מתמשכות שעלולות להיות שונות בחוקי כל מדינה. הרוב הדגישו את הצורך באחידות, וטענו כי חריגה עלולה לשבש את האיזון המתוכנן בין האינטרסים של הנוסעים והמובילים. לפיכך, בסופו של דבר נדחתה העתירה לבחינה מחודשת של התביעות שזמנן חלף, ואישרה את המגבלה המקורית בת השנתיים כבלתי ניתנת להארכה על פי הדין המקומי, ובכך תמכה בעקביות הבינלאומית בפרשנות.
חקיקה מקושרת
ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, עליון (6.1.1987)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.