בש"מ 6718/19

תקציר

ניתוח משפטי: תיק זה עוסק בבקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 4.8.2019, בע"א 112/19. סוגיות הליבה סובבות סביב העקרונות המסדירים מועדים פרוצדורליים, ההצדקה להגשה מאוחרת וגישת בית המשפט להארכת זמן על פי סטנדרטים משפטיים מחמירים. עקרונות משפטיים: 1. אכיפה קפדנית של מועדים פרוצדורליים: בית המשפט מדגיש את החשיבות של עמידה במועדים סטטוטוריים ופרוצדורליים, שהם חלק בלתי נפרד מההליך המשפטי ומבטיחים יעילות וסופיות שיפוטית. ההלכה המצוטטת (ע"א 4620/07 שובר נ' מדינת ישראל; ע"א 6180/09 עבירה נ' פשע) מדגישה כי הארכות מועד ניתנות במשורה ורק בנסיבות מחייבות. 2. קביעת "סיבה מיוחדת" להארכה: בעוד שניתן להכיר בטעות משפטית כ"סיבה מיוחדת" להארכת מועדים, הקריטריונים של בית המשפט דורשים מהמבקש להוכיח כי טעות כזו הייתה בלתי נמנעת באופן סביר. נטל ההוכחה מוטל על המבקש להוכיח זאת, כפי שנקבע בע"מ 6229/11 דון יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, חיפה, הקובע כי אין די בטענות בלבד ללא ראיות או תצהירים תומכים. 3. ימי הפסקה כימים הניתנים למנייה: תקדימותו של בית המשפט מאשרת כי ימי הפגרה נכללים בדרך כלל בחישוב לוחות הזמנים הפרוצדורליים (ראו ע"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית; ע"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). לפיכך, אמונה שגויה בדבר אי ספירת ימי ההפסקה אינה מהווה באופן אוטומטי תירוץ תקף לאיחור. חידושים משפטיים וגישה משפטית: פסק דין זה מדגיש את עמדתו הזהירה של בית המשפט כלפי מתן הארכות, ומחזק את העיקרון כי משמעת פרוצדורלית היא בעלת חשיבות עליונה. בית המשפט קובע כי גם טעויות משפטיות, כגון תפיסות שגויות לגבי כללים פרוצדורליים, אינן ראויות להקלה אלא אם כן הוכח באופן חד משמעי כי הן בלתי נמנעות ונתמכות בראיות עובדתיות. זה מקדם גישה ממושמעת ועקבית לציות פרוצדורלי, ומונעת טקטיקות עיכוב. מסקנה: בהתבסס על הסטנדרטים המשפטיים המפורטים וכישלונו של המבקש לבסס את טענתו כראוי, בית המשפט מגיע למסקנה כי העיכוב אינו נחשב ל"סיבה מיוחדת" המצדיקה הארכה. לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחית, ומאשרת מחדש את עמדתו המחמירה של בית המשפט לגבי העיתוי הפרוצדורלי.