ת"פ 36823-02-21

תקציר

הנאשם הורשע בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה שדינה עד 20 שנות מאסר לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 29 לחוק העונשין. ההרשעה התבססה על הודאתו של הנאשם עצמו במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם וכמה משותפיו הסכימו להחזיק כמות משמעותית של קנבוס וחשיש - 55 ק"ג - בסמוך לגבול מצרים לשימוש שאינו אישי. כשהגיעו כוחות הביטחון למקום, נמלטה הקבוצה מהמקום כשהיא מותירה מאחוריה כמות נכבדה של סמים. בסופו של דבר נתפסו הנאשם ושני שותפיו כשברשותם שלושה שקים שהכילו חלק מהסמים. תסקיר שירות המבחן על הנאשם ציין את גילו הצעיר, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, מעורבותו הקודמת בפעילות פלילית וחוסר שיתוף פעולה בהליכי הטיפול. הוועדה העריכה סיכון גבוה לעבירה חוזרת והמליצה על עונש עונשי לנאשם. התביעה ביקשה עונש של 54 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס, ואילו ההגנה ביקשה עונש קל יותר של 16 חודשי מאסר בפועל וקנס מתון בשל מצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, לרבות הערכים המוגנים שנפגעו, הפגיעה שנגרמה לו, נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו ותסקיר שירות המבחן, גזר בית המשפט על הנאשם 38 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 6,000 ₪ או 45 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי נוסף של ארבעה חודשים. בית המשפט הדגיש את חומרתן של עבירות הסמים ואת השלכותיהן המזיקות לחברה, ולקח בחשבון את כמות הסמים הרבה הכרוכה בכך ואת הסיכון לביטחון המדינה. עם זאת, היא שקלה גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת שיתוף הפעולה שלו, ובסופו של דבר הטילה עונש בטווח המתאים. הן לתביעה והן לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום בבית המשפט העליון.