ע"א 1016/97

תקציר

בפרשת שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר, ערערה המערערת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות השופטת ר' שטרנברג-אליעז, אשר סירבה לפסול עצמה מהליכי גירושין וחלוקת רכוש. בתחילה מונה בורר, עו"ד ש. אלוני, לפתרון סכסוכים על בסיס הדין המהותי. על פסק הבורר הראשון ערערה המערערת, שטענה כי ההחלטה אינה תואמת את הדין המהותי ומותירה סוגיות ללא פתרון. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, ואישר את הלגיטימיות של הבורר במסגרת סמכותו החוקית. לאחר פשרה, הבורר בחן את התיק שוב, והתוצאה הייתה פסק דין משלים שחזר על ההחלטה הראשונית. בחוסר שביעות רצון, ביקשה המערערת לבטל את שני הפסקים, תוך הטלת ספק בדבקותו של הבורר בדין המהותי ובהליך הוגן. כאשר התכונן בית המשפט לדון בערעור זה, ביקש המערער את פסילת השופט, בטענה כי פסיקתו הקודמת של השופט מצביעה על "דעה קדומה משפטית". למרות התנגדות המשיב, שטען כי השופט הציע לשקול מחדש את טענות המערער, הערעור על הפסילה התקבל בסופו של דבר. בית המשפט העליון מצא חפיפה משמעותית בין סוגיות שנדונו בעבר לבין הבקשה הנוכחית, והגיע למסקנה כי ניתן לפגוע במשוא פנים. לפיכך, היא המליצה שלא על אותו שופט לבחון מחדש את העניין כדי להבטיח את ההגינות. ההחלטה לקבל את הערעור התקבלה סופית ביום 1.6.97.