רע"א 3700/20

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד בדבר פסילת חוות דעת מומחה פסיכיאטרי שהוגשה בעניינו של מבקש פיצויים בגין נזקי גוף מהמשיבים. החלטת בית המשפט המחוזי היטיבה עם המשיבים, והביאה את המבקש לערער. אלא שהערעור נדחה. בתביעה המקורית שהוגשה על ידי המבקש נטען לפיטורים שלא כדין ולהתנהגות משפילה מצד המשיבים. במסגרת התיק הציג המבקש חוות דעת מומחה פסיכיאטרי המאבחנת אותו כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ומייחסת לו 40% נכות. המשיבים הציגו חוות דעת סותרת, שהובילה את הצדדים להסכמה על מומחה פסיכיאטרי שמונה על ידי בית המשפט, פרופ' בלייך. פרופ' בלייך אישר את אבחנת הפונה וייחס 40% נכות קבועה ו-70% זמנית במהלך אשפוזים. כשנה וחצי לאחר מכן ביקשו המשיבים לפסול את חוות דעתו של פרופ' בלייך, בנימוק של ניגוד עניינים בשל מעורבותו של פרופ' בלייך בטיפול במבקש, לרבות אישור בקשתו לרישיון לקנאביס רפואי. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, והוביל את המבקש לערער בפני כבוד השופטת אירית כהן. פסק דינו של השופט כהן דחה את בקשת המבקש לערער, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. פסק הדין התבסס על תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת במפורש כי מומחה שייעץ או נתן חוות דעת בתיק לא יוזמן על ידי בית המשפט כמומחה באותו עניין. השופט כהן פירש את התקנה באופן מרחיב, והגיע למסקנה כי אישורו של פרופ' בלייך את רישיון הקנאביס הרפואי מהווה "ייעוץ" או "חוות דעת" לפי התקנה, ובכך פוסל אותו כמומחה. בנוסף, הסכים השופט כהן עם ההיגיון של בית המשפט המחוזי כי האישור מצביע בעקיפין על חוות דעתו של פרופ' בלייך בנוגע לאבחנה של המבקש, מה גם שהאישור היה לפוסט טראומה, שהייתה אבחנה שנויה במחלוקת בתיק. השופטת התייחסה גם לטענות בדבר חוסר תום לב ועיכוב בהגשת חוות הדעת על ידי הצדדים, וציינה כי נסיבות אלה אינן מקנות לגיטימציה לחוות דעת המומחה וכי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות הייתה סבירה. הערעור נדחה, והמבקש חויב בהוצאות המשיבים, בסך 4,000 ₪.