עת"מ 56008-05-17

תקציר

רישיון הנשק של העותרים במקרה זה נשלל בשנת 2013 בעקבות חקירת התנהלותם. העותרת לא הגישה עתירה מנהלית כנגד החלטה זו ובמקום זאת הגישה בקשה להשבת הרישיון, שנדחתה, וכן הגישה בקשות חדשות לרישיון בשנים 2014 ו-2016, שנדחו אף הן. העותרת לא ערערה על חוקיות הנוהל המעודכן לרישוי כלי ירייה, אשר חייב את המבקשים לעמוד בקריטריונים מסוימים. בית המשפט מצא כי אין הסבר סביר לשיהוי הגשת העתירה המנהלית על ידי העותר עד לשנת 2016, וכי העותר אינו יכול להצביע כיום כי הוא עומד בקריטריונים הנדרשים לקבלת רישיון נשק. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החלטות פקיד הרישוי והממונה בשנת 2013 לשלול את רישיונו של העותר היו סבירות, ולא הייתה עילה להתערב בהן. לפיכך, גם החלטת המנכ"ל משנת 2016 לדחות את בקשת העותרת להשבת הרישיון למצבו הקודם הייתה סבירה, שכן היה סביר לחייב את העותרת להגיש בקשה לרישיון חדש. בית המשפט הדגיש את מדיניות צמצום מספר כלי הנשק שבידי הציבור ופירש את מבחן המשמר בצמצום, שמשמעותו היא שכל הפרעה ברצף החזקת הרישיון מאפסת את הדרישות. מאחר שלעותרים הייתה אשמה רבה בשלילת רישיונם, הם לא יכלו ליהנות ממבחן השומר. ככלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות שהתקבלו בשנים 2013 ו-2016 והורה על מחיקת העתירה. העותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.