ע"א 8384/05

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה משנת 2005 תבע המערער פיצויים בגין פציעות שנגרמו לו מירי חייל צה"ל, בטענה לתקיפה בלתי מוצדקת. האירוע התרחש בשנת 1991 בח'אן יונס, שם נפגע המערער בראשו מכדור מצופה גומי. המערער טען כי נורה ללא התגרות בעת שערך קניות, וטען כי השוק היה רגוע באותה עת. לעומת זאת, בצה"ל טענו כי במהלך סיור שגרתי נחסמה דרכם על ידי עגלה, מה שהוביל למצב בו הותקפו על ידי מיידי אבנים. תוהו ובוהו זה הוביל להוראה לירות כדורי גומי, וכתוצאה מכך נפצע המערער. נשמעו עדויות משני הצדדים, ובסופו של דבר העדיף בית המשפט את עדויות החיילים, שנתמכו בקטעים מעדותו של המערער עצמו בדבר עצבנותם של החיילים. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הפרת הוראות הפתיחה באש, תוך שהוא מדגיש את ההקשר של תפיסת האיום והמצוקה של הסיור, וסיווג את הירי כ"מעשה מלחמה" לפי חוק הנזיקין האזרחיים, ובכך פטר את המדינה מאחריות. בערעור ערער המערער על הראיות, ובפרט על יומני מבצעים התומכים לכאורה בטענתו כי לא הייתה הפרעה לפני הירי. עם זאת, קטעי יומן נוספים העניקו אמינות לתיאור האירועים על ידי החיילים. בבחינת חומר הראיות, לא מצאה ערכאת הערעור עילה לערער על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר או על יישומו של החוק המגדיר פעולות שננקטו תחת איום ממשי כפעולות לחימה הפטורות מאחריות. משכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי עמדה על כנה, וקבעה כי היא מתאימה למסגרות המשפטיות הקיימות.