פש"ר 20115-04-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב זכויותיהם של רוב בעלי הנכסים בקביעת השימוש בנכס, כמפורט בסעיף 30 לחוק המקרקעין. השאלה המרכזית היא הפרשנות של "שימוש רגיל" בנכס. פסק הדין קובע כי לבעלי הרוב הזכות לקבוע את הניהול והשימוש הרגילים בנכס, התלויים בייעודו הטבעי והרגיל. במקרה זה, הנכס שימש במקור כדירת מגורים, והארכת חוזה השכירות לשימוש עסקי כאתר הולכה תשנה את ייעודו הטבעי. בעוד שבעלי הרוב יכולים בדרך כלל לקבוע שימוש רגיל, ישנם חריגים, ובהם אי קיפוח המיעוט, הימנעות מפגיעה באחר ופעולה בתום לב. בפסק הדין נמצא כי בעלי הרוב ופלאפון, השוכרת, הפרו חריגים אלה. הם לא התייעצו עם המיעוט, פעלו מאחורי גבם והתעלמו מבקשותיהם. בנוסף, דמי השכירות לא עלו במשך 20 שנה, דבר שפגע במיעוט ובקרן כינוס הנכסים. לפיכך, הארכת הסכם השכירות נמצאה בלתי חוקית, ובקשת המנהל המיוחד לביטולו מתקבלת. עם זאת, הביטול ייכנס לתוקף מעתה ואילך, כאשר פלאפון תידרש לפנות את חוזה השכירות עד למועד שנקבע ולשלם את דמי השכירות בהתאם. פסק הדין גם מורה לפלאפון לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המנהל המיוחד, וכל טענה בנוגע לדמי שכירות שלא שולמו לאורך ההיסטוריה של החוזה תטופל בבקשה נפרדת.