ע"א 468/72

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים מאוחדים על מחלוקת על תשלומי ביטוח אש הנובעת משריפה בנגרייה. הערעור הראשון מוגש על ידי חברת ביטוח המבקשת לקבל בחזרה את סכום התשלום מהמועצה המקומית, שביטחה את בית המלאכה. חברת הביטוח טוענת כי למועצה כבר לא היה אינטרס ביטוחי בנכס בשל הסכם העברת חכירה עם המפעל. עם זאת, השופט עציוני קובע כי למועצה היה אינטרס ביטוחי ביום השריפה, שכן העברת החכירה לא אושרה על ידי הממונה על המחוז. יתר על כן, השופט מפרש את סעיף 17 לחוק הביטוח העות'מאני כמגביל את זכות הסוברוגציה של המבטח לתביעות נגד האחראים לנזק, וכל התחייבות חוזית המתייחסת במפורש לנזק שנגרם. מכיוון שלא היו התחייבויות כאלה במקרה זה, חברת הביטוח אינה יכולה לקבל בחזרה את התשלום על בסיס הסכם החכירה. הערעור השני מוגש על ידי המפעל ומנהליו, האחראים לנזק. לטענתם, חברת הביטוח אינה יכולה לדרוש פיצויים מאחר ורשלנותם לא פורטה בתביעה. השופט עציוני דוחה טענה זו וקובע כי המערערים יכלו לבקש פרטים נוספים לפי תקנות סדר הדין האזרחי אך לא עשו כן. בנוסף, השופטת מציינת כי ידיעתה של חברת הביטוח על הסכם השכירות ותפקידה בקביעת סכום הפיצוי עשויה להיות רלוונטית אם תוכח רשלנות. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחים, וחברת הביטוח מחויבת לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למועצה. פסק דינו של השופט עציוני מחזק את פרשנותו של סעיף 17 לחוק הביטוח העות'מאני ומדגיש את הצורך בבהירות בחוזי הביטוח.