מ"ח 8093/04

תקציר

המבקש, משה קסטל, ביקש משפט חוזר על סמך מספר טענות של ראיות ועובדות שלא הוצגו במשפטו המקורי בגין רצח. ראשית, קסטל טען כי חקירת המשטרה הייתה מוטה וכי לחוקר, לוי, היה קשר אישי עם עד תביעה מרכזי, ירון כהן. עם זאת, השופט מצא כי מערכת היחסים בין לוי לכהן התפתחה לאחר המשפט ולכן לא השפיעה על תוצאות המשפט. שנית, קסטל טען כי כהן שינה את עדותו לטובת התביעה, אך השופט מצא כי עדותו של כהן נותרה עקבית ואינה תומכת בהרשעתו של קסטל. שלישית, קסטל טען כי הכסף שנמצא בביתו, שהיה ראיה מרכזית נגדו, הוטמן שם על ידי המשטרה. השופט דחה טענה זו כספקולטיבית ובלתי נתמכת בראיות, וציין כי הכסף נמצא לפני עדותו של כהן ואינו עולה בקנה אחד עם תיאוריו הראשוניים. בנוסף, קסטל ערער על דיוקה של טכנולוגיית האיכון הסלולרי ששימשה במשפטו, אך השופט מצא כי משקלה הראייתי לא היה מכריע בהרשעתו. יתר על כן, השופט שקל ראיות חושיות חדשות של הושיה, עד ראייה בזירת הפשע, אך קבע כי הן אינן משנות את התוצאה, שכן הן עמומות ולא הצביעו באופן בלעדי על קסטל כרוצח. קסטל הציג גם הקלטות שיחות טלפון וראיות פורנזיות, אך השופט מצא אותן לא משכנעות ולא מספיקות כדי לשנות את תוצאת המשפט. לבסוף, קסטל טען כי נגרם עיוות דין בשל טעויות חקירה והטיות, אך השופט הגיע למסקנה כי טענות אלה אינן מצדיקות משפט חוזר. ככלל, נחה דעתו של השופט כי הראיות שהוצגו אינן מטילות ספק בהרשעתו של קסטל ולכן דחה את הבקשה למשפט חוזר.