ע"נ 22289-04-19

תקציר

המערער, שהוכר כמי שחלה בסכיזופרניה במהלך שירותו הצבאי, עתר לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות הנדרשות ממועד ההכרה בזכאותו לתשלומים אלה. בית המשפט הכיר בהתמשכות היתר של ההליכים להכרה בזכויותיו של המערער, אך דחה את תביעתו לתשלומים רטרואקטיביים. פסק הדין שרטט את כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק הנכות, המונע כמעט לחלוטין מתן קצבאות רטרואקטיבית מעבר לשנה, ומשקף איזון בין תכליתו החברתית של החוק לבין מגבלות תקציביות. בית המשפט הדגיש כי ההטבות הנדרשות, לרבות תגמולי צריכה, מופעלות החל ממועד הגשת הבקשה. בעוד שמצבו של המערער עורר תחושת אי נוחות, בית המשפט קבע כי טעויות העבר אינן מצדיקות תשלומים רטרואקטיביים, במיוחד נוכח המורכבות הפרטנית והצורך בשומות בזמן אמת. עם זאת, בית המשפט הכיר באחריותו של המשיב ללמוד מטעויות העבר ולמנוע התרחשויות עתידיות. לחילופין, טען המערער לקבלת תגמולים מהמועד בו הגיש בקשה לפיצויי מחיה, אותה קיבל בית המשפט, בכפוף להוראות חוק הנכות. מאחר שהמערער קיבל פיצויים ממוסד אחר, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למערער את ההטבות הנדרשות ממועד בקשתו לפיצויי מחיה, כדי להימנע מפגיעה בזכויותיו.