ב"ל 32361-03-20

תקציר

התובעת, קוסמטיקאית במקצועה, פנתה לבית המשפט בבקשה להכיר במומים הפיזיים שלה כפגיעות עבודה בשל אופי עבודתה, המאופיין בתנועות חוזרות ונשנות ובשימוש בכלים רוטטים. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, זיהה את ה-CTS ביד ימין של התובע כפגיעה בעבודה, אך טען כי הפגמים האחרים לא נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה, שכן אין די ראיות התומכות בתדירות וברציפות תנועות העבודה של התובע. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, לרבות תצהיר התובעת, שאלון ויומן המפרט את טיפוליה. נמצא כי עדותה של התובעת לא הייתה עקבית בנוגע למספר הימים בהם עבדה בשבוע. הראיות גם לא ביססו במידה מספקת את מספר המטופלים שבהם טיפלה מדי יום או את תדירות הטיפולים הספציפיים הכוללים תנועות חוזרות ונשנות וכלים רוטטים. כמו כן, קבע בית המשפט כי עבודתו של התובע אינה עומדת בדרישות המיקרוטראומה כהגדרתן בתקנות הביטוח הלאומי. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת, בנימוק שהיא לא הצליחה לספק הוכחה מספקת לתדירות ולרצף התנועות הנדרשים כדי לבסס מיקרוטראומה כגורם למומים שלה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.