ע"א 2688/91

תקציר

עניינו של תיק משפטי זה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שעניינו הסכם הלוואה שנחתם ביום 8.8.85 בין מיכאל רוט (המשיב) לבין עודד רפפורט (המערער). החוזה כלל תנאים ספציפיים להחזר הלוואות, צמודים לדולר או למדד יוקר המחיה, וקבע ריבית שנתית של 15% על עיכובים, לצד פיצוי מוסכם על הפרות יסודיות. רפפורט השתמט מהפירעון עד 8 באוגוסט 1986, מה שהוביל את רוט להגיש שטר חוב לגבייה ב-7 בספטמבר 1986, בטענה ל-96,637 שקל, שכלל קרן, ריבית, הפרשי הצמדה ופיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר בגין ההפרה. רפפורט טען כי הארכת ההחזר הוסכמה ואפשרה פירעון עד 8 בספטמבר 1986, וטען כי לא אירעה הפרה יסודית. בית המשפט המחוזי פסק נגד רפפורט והגיש ערעור. השופט ט' אור, בערכאת הערעור, מצא כי הכנסת הפיצוי המוסכם בסך 10,000$ לשטר אינה מוצדקת, שכן השיהוי אינו מהווה הפרה יסודית במשמעות המשתמעת של הפרה מבחינה חוזית. גם מערכת היחסים בין רוט לרפפורט, שהתאפיינה בידידות ארוכת שנים, שיחקה תפקיד בפרשנות אופייה הלא מהותי של ההפרה. בא כוח המערערת העלה סוגיות בדבר הבדלי ההצמדה שנכללו בשטר, אך זכה בערעור על יסוד תוספת לא ראויה של פיצויי ההפרה. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי מעשיו של רוט מעידים על חוסר תום לב, וניסה לתבוע פיצוי נוסף למרות שידע על הכוונה לשלם. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול פסק הדין הראשוני ופסיקת הוצאות רפפורט בסך 8,000 ₪.