ע"א 25/71

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין בעלי בתי ספר/הורים למורים על חוקיות שביתת המורים. הבעלים וההורים ביקשו למנוע את השביתה באמצעות צו מניעה זמני. בית המשפט העליון, בפסק דין מקיף, אישר את ביטול צו המניעה הזמני ואפשר למורים להמשיך בשביתתם. ההחלטה התבססה על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בית המשפט פירש את סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין כך ששביתה אינה יכולה להוות עילה לתביעות הפרת חוזה, ללא קשר לסוג החוזה הכרוך בכך. פרשנות זו נעשתה כדי להגן על מוסד השביתה, ולראות בו מסורת קדושה. שנית, ביחס לתביעה המבוססת על סעיף 63 לפקודת הנזיקין, קבע בית הדין כי חוק ההגבלים העסקיים וחוק יישוב סכסוכי עבודה אינם חלים, שכן השביתה נגעה במישרין לתנאי העבודה. בנוסף, הדגיש בית הדין כי חוק בית הדין לעבודה מוציא עניינים חוזיים מסמכותו, כלומר לא ניתן לאכוף במקרה זה את חוזי העבודה הקיימים עם סעיפי בוררות. לבסוף, הסכים בית המשפט עם קביעת בית המשפט המחוזי כי ארגון המורים לא גרם נזק לבעלי בית הספר, ודחה את התביעה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין. הערעור נדחה, והמשיבים לא היו אחראים לשביתה, כאשר המערערים נשאו בהוצאותיהם המשפטיות.