סע"ש 52313-06-19

תקציר

התובעת, אזרחית אריתריאה שהועסקה על ידי הנתבעת 2 והוצבה בחצריה של הנתבעת 1, תבעה פיצויים משני הנתבעים בגין פיטורים שלא כדין במהלך הריונה. כן תבעה תשלום זכויות כספיות הנובעות מהעסקתה ונסיבות הפסקתה. הנתבעת 1 הכחישה כל קשר תעסוקתי עם התובעת וטענה לאי ידיעת הריונה. מנגד, טענה הנתבעת 2 כי חוק עבודת נשים אינו חל על עובדות זרות וכי הוצעה לתובעת עבודה חלופית אך היא סירבה. בית המשפט מצא כי התובע אכן הועסק על ידי הנתבעת 2 והוצב בחצריה של הנתבעת 1. בית המשפט קיבל גם את גרסת התובעת לאירועים, וקבע כי פוטרה על ידי שני הנתבעים בעודה בהריון, וכי הנתבע 2 ידע על הריונה אך לא הציע לה עבודה חלופית. זאת ועוד, טענתו של נאשם 1 בדבר בורותו לא הייתה אמינה. בית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בגין הפרת חוק עבודת נשים. כמו כן חויב נאשם 2 לשלם 12,000 ₪ המהווים 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 3,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ו-4,000 ₪ בגין אי קיום שימוע. בנוסף, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. תביעות התובעת לפדיון ימי חופשה, הפרשות לקרן השתלמות והודעה על תנאי עבודה נדחו. כמו כן חויבו הנאשמים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל בתוך 30 יום.